החלטה בתיק בר"ם 641/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת א' קובו) בעת"מ 2028/03, שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית הדין למשמורת שוהים שלא כחוק להשאיר את המבקש במשמורת.

           המבקש שוהה שלא כחוק בישראל למעלה משמונה שנים, לאחר שאשרת הביקור עמה נכנס לישראל ביום 22.12.1994 ושתוקפה שלושה חודשים, פקעה. ביום 24.12.2001 נעצר המבקש והושם במשמורת של שוהים שלא כחוק. בקשתו להשתחרר מן המשמורת נדחתה על-ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כחוק. המבקש ערער על החלטה זו בפני בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (עמ"נ 188/02, בפני סגן הנשיא, השופטת ש' סירוטה), וערעורו התקבל. בפסק הדין נקבע כי המבקש ישתחרר למעצר בית במלון באילת שבו עבד, וכי עליו להסדיר את עניניו בתוך 35 ימים. בפסק הדין נקבע עוד כי אם לא יוסדרו ענייניו בזמן האמור, יעזוב המבקש את הארץ וישוב למולדתו. אולם, על אף שהופקדו ערבויות כספיות כדי להבטיח קיומו של פסק הדין, לא עזב המבקש את הארץ, והערבויות חולטו. ביום 5.11.2003 נעצר המבקש פעם נוספת, והוצאו נגדו צו משמורת וצו הרחקה מן הארץ. ערעורו נגד צו המשמורת בפני בית הדין לביקורת משמורת נדחה, וכך גם הערעור המינהלי אותו הגיש לבית המשפט לענינים מינהליים. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור בפניי.

           בבקשה טוען בא-כוח המבקש כי מרשו החל תהליך של גיור, וכי רצונו להשתקע בישראל. לטענתו, אין ביכולתו לקדם תהליכים אלו בעודו שוהה במשמורת. לפיכך ביקש כי יבוטל פסק הדין של בית המשפט קמא, וייקבעו תנאים לשחרורו של המבקש. בגדר בקשת רשות הערעור נתבקשו סעדים זמניים לפיהם ישוחרר המבקש מן המשמורת בו הוא שוהה, וכן כי המבקש לא יגורש מישראל עד לבירור בקשתו. המבקש הדגיש כי עתירה שהגיש כנגד צו הגירוש נמחקה לבקשתו, שכן טרם מוצו ההליכים בענין זה במשרד הפנים, אולם על מנת לאפשר למבקש להסדיר את שהייתו, יש למנוע את גירושו מישראל, ולשחררו ממשמורת. 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים, וכן בתגובה המשלימה שהוגשה מטעם המבקש, לא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע כי המבקש מציג עצמו כליברי אשר בני משפחתו נספו במהומות בליבריה, ונושא דרכון ליברי מזוייף, על אף שהינו למעשה אזרח גאנה. בית המשפט ביסס קביעות אלה על ממצאי בדיקת נציבת האו"ם לפליטים אשר דחתה את בקשתו להכיר בו כפליט בשל היותו מגנה ולא מליבריה, קביעה אשר אושרה על-ידי קונסול גאנה בישראל אשר פגש את המבקש בעודו שוהה במשמורת; לא ראיתי טעם מספיק להתערב בקביעות עובדתיות מבוססות אלה. כמו כן, בשים לב לעובדה שהמבקש שוחרר בערבויות בעבר, ולא עמד בהתחייבותו, צדק בית המשפט קמא בקבעו כי קיים חשש אמיתי כי אם ישוחרר המבקש הוא ייעלם, לפיכך אין להעתר לבקשה לשחרר את המבקש ממשמורת.

           אשר על כן, ובהתחשב במכלול הנסיבות כפי שמצטיירות מהחומר שבפניי, לא ראיתי להיעתר לבקשת רשות הערעור, והיא נדחית. 

           משנדחתה בקשת רשות הערעור, אין עוד מקום להיעתר לבקשה למתן צווים זמניים.

           ניתנה היום, י"ט בשבט התשס"ד (11.2.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: